"חד-פעמית עד לשד עצמותיה"

לזכרה של ויסלבה שימבורסקה, שהלכה לעולמה ב-1 בפברואר 2012

 

ויסלבה שימבורסקה, "שלהי-המאה", עמ' 47 - תרגומו של רפי וייכרט

 

קבלת פרס נובל 1996

וראו עוד ב "מכון הפולני" 

וכן ב - Ynet

הוא הלך בשדות / אסי דיין נגד יאיר לפיד

"עכבר העיר" מכריז, כי דברי אסי דיין שלהלן  נגד יאיר לפיד מובאים כלשונם, ואני מוצא לנחוץ להביא כלשונה את רשימת "עכבר העיר" – למען מי שלא נזדמן לו לקוראה במקומה.

אסי דיין נגד יאיר לפיד: "חצי מיליון אדיוטים עומדים להצביע לו"

יום שלישי 31 בינואר 2012 10:03 מאת: עכבר העיר

אחרי שמכל צדדי הקשת הפוליטית ומתעשיית התקשורת ספג יאיר לפיד חבטות, הגיע גם תורו של אסי דיין להוסיף שמן למדורה. "יפה התואר עם הרזומה של סלרי", הוא מטיח בלפיד, "טרם שמענו ממנו דעה על הסכסוך"

אסי דיין+יאיר לפיד

פרישתו של יאיר לפיד מהגשת אולפן שישי, והכרזתו כי הוא מעוניין להיכנס לפוליטיקה, עוררה תגובות רבות באינטרנט ובאמצעי התקשורת. טורי דעה על האיש ופועלו, הודעות שטנה מול קריאות תמיכה, מאמרים סאטיריים וחיקויים אינסוף היו מנת חלקו. עוד לא עבר חודש מההודעה הצפויה של לפיד, וכבר הוא מתרוצץ בחוגי בית, פורש משנתו בפני מי שמוכן לשמוע, הודף בציניות האשמות ובדיחות, ואף חוזה תגובות עתידיות.

אבל את התגובה הזו כפי הנראה, לא חזה הפוליטיקאי לעתיד. בתגובה חריפה שפרסם אסי דיין בבלוג שלו באתר "תפוז", הוא מביע את דעתו על אחד, יאיר לפיד, ואף יוצא בהכרזה צינית כי גם הוא מעוניין להשתלב בפוליטיקה.

עכבר העיר מביא את דבריו כלשונם:

תגובת אסי דיין לכניסת יאיר לפיד לפוליטיקה

---

להיות עם טפשי - אסי דיין 
לפי הסקרים יש פה חצי מיליון אידיוטים שעומדים להצביע למגיש החדשות, בנו של… יפה התואר עם הרזומה של סלרי ששירת בעיתון "במחנה", כתב ספרי-מתח בניסיון להיות ריימונד צ'אנדלר, שיחק רע ברוח הסרט "שירת הסירנה", כתב את הסידרה האלמונית "חדר מלחמה", כותב עמוד זהיר עבור משכורת שנגמרת בארבעה אפסים, ומגיש ישירות מן הטלפרומפטר את הכתבות המאוזנות היטב של ערוץ 2, מבלי שאפילו אחת מעשרות הכתבות שמתחתיו, תעיר או תעורר את הצופים להגיב בחומרה, בצעקה, בשטנה או אהבה… וטרם שמענו ממנו איזו דעה על הסכסוך, על היריקות של החרדים, על רדיפת השמאל, על "ישראל ביתם"… אפילו מחיר הקוטג'… לא ימחקו את החיוך הניטראלי שנזהר לא לחרב את יופיו, שחצי מיליון צופים יבחרו בו ב-"רשימת השרים בציבור" שהגברת עינת שרוף תלווה את 17 המנדטים שלו ב-"אנו נושאים לפידים" ועוד מסמר יתקע בארון הקבורה של הכמו-מדינה הזאת.

אז ככה, מרוב קנאה, ולמרות שלא יצא לי להגיש חדשות, או להיות יפה. אבל גם אני 'בנו של' ושיחקתי את סגנו של יהורם גאון ב"מבצע יונתן" וגם שרתתי בצנחנים וכתבתי את מרי הנפש והרמתי טיפה את המורל של העם ב"גבעת חלפון" והייתי נאה ב"בטיפול"… ככה שאני שוקל לרוץ עבור מנדט אחד שיסדר לי את החודשית + טלפונים, עיתונים וארוחות במזנון חינם, ואולי-אולי אבגוד ברשימתי ואצטרף ליאיר לפיד, במטרה ללמוד פיתוח קול ולשיר בציבור את "אני טמבל".

ואתם מוזמנים לתת קולכם לרשימתי ששמה יהיה: "תצ"להי" – תנו צ'אנס לאסי הפחות יפה.

בתודה מראש: אסי דיין. סמל ראשון במיל. בנו של משה דיין,
היה יפה מאוד ב-"הוא הלך בשדות"
צופה קבוע ב"יומן השבוע" ומעריץ המגיש
כתב את "שיר הפריחה"
כתב וביים 18 סרטים רק כדי שתהנו

שימו תצ'להי בקלפי, תעשו טובה, אני חנוק בלי גרוש!!

יאיר לפיד: "אין תגובה"

————————————-

עד כאן דברי "עכבר העיר". ויש להוסיף: שאפשר לומר על אסי דיין דברים שונים, אבל אי אפשר לומר עליו, שאינו אינטליגנטי ו/או שאינו מוכשר ו/או שאין לו חוש הומור…

האם יש חדש תחת השמש? / חיים שפירא – קוהלת

 אני קורא בימים אלה בהנאה רבה (גם אם בקצב לא מי יודע מה, כדרכי בימים אלה) את ספרו של חיים שפירא "קהלת", ואני מביא כאן את התיחסותו לטיעונו של "קוהלת בן דוד", שלפיה:

יעקב פורת – "קרנף צעיר משתזף", חיתוך לינוליאום

ד"ר חיים שפירא מתמודד עם טיעון קוהלתי זה באמצעות השוואה עם טיעונים, שמובאים ב"תכריך של סיפרים" של עגנון ובשיר של לאה גולדברג, כדלהלן:

יעקב פורת – "נוף", חיתוך לינוליאום

וחיים שפירא מסכם מבחינתו כך: "אף על פי שהכל כבר היה והכל יקרה שוב ושוב, הכל חדש תחת השמש.

כל רגע ורגע של אור וחום שהשמש מעניקה לנו הוא מעשה חדש תחת השמש, אף על פי שכבר קרה הדבר אינספור פעמים וגם יקרה פעמים אין ספור.

לדידנו, כל דבר שכבר אירע, שמתרחש זה עתה או שיקרה בעתיד – הוא חדש תחת השמש".

ואני נוטה להסכים עימו – ואפשר שעבודותיי שמצורפות לרשימה זאת (שבכולם יש שמש ו"דברים" תחתיה) יש בהם לאשר במידה מסויימת את הסכמתי זאת…(אף שמלכתחילה הם לא נועדו כהוא זה להתמודד עם – ו/או אפילו להתיחס אל – הטיעון הנדון של קוהלת).

יעקב פורת – "שני פרופילים ושמש", חיתוך לינוליאום

 בניגוד לטיעונו של קוהלת, יש אפוא יום-יום חדש תחת השמש!

אפילוג:

שרה בכור ציטטה בהקשר לרשימתי זאת את האמירה של נתן אלתרמן "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" (מתוך השיר "ירח") – שהיא בהחלט רלוונטית לנדון ברשימה. והואיל והצגתי לפני שנים אחדות תערוכה, שהמשפט האלתרמני היה כינויה ושמה (יעקב פורת: "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" – מוזיאון בית התנ"ך, פברואר  2007) מעידה אף היא, שהתפיסה הנוגדת את המוכרז על ידי קוהלת אכן מקובלת עלי.

  Bible Museum- Opening Ceremony

הצבי על הרי האורן

השיר הוא האיקו (כך נראית מילה זאת ביפנית – 俳句) בתרגומה של לאה גולדברג.

הכיתוב היפני של השיר שלהלן הוא מעשה ידיה של ידידה ילידת יפן – שלא הכירה את השיר במקור (= בשפת אימה) והיא רשמה את תרגומו לפי בקשתי בכתב ידה, כמובא להלן.

וגם אם איני יכול לקבוע בוודאות, אם תרגומה זהה ממש למקור, אני נוטה להניח לכל הפחות מתוך הכרותי את המתרגמת, שהוא די קרוב אליו.

הציור: יעקב פורת – איילה (משנות התשעים…), שנוצר בלי כל קשר לשיר, ושנראה לי במבט לאחור ראוי להיות מובא בסמוך אליו.

 

אברהם שלונסקי, אבשלום קור ו"המחשב האלקטרוני" בשנת 1968

ראו בקישור הבא:  שלונסקי והמחשב

גם אם הנחתו של שלונסקי, שלפיה ה"מחשב האלקטרוני" הוא "אחת האמונות הנאיביות של המין האנושי" לוקה בעיקרו של דבר ב"נאיביות"  יתרה ובאי-יכולת לתפוס ולהבין (שניתן להבינה בשים לב למועדו של הראיון) את מלוא עוצמתה של ה"מהפכה", שה"מחשב האלקטרוני" עתיד לחולל, הוא צדק  בעיקרו של דבר בהנחתו, שהוא לא יוכל לעולם להוות תחליף ל"אני היוצר הבלתי אלקטרוני".  

אברהם שלונסקי - 1968

על הערתו של אבשלום קור הצעיר בהקשר לאפשרויות העתידיות המסתמנות של "מלאכת התרגום בידי מחשב אלקטרוני", משיב שלונסקי כי "המחשב האלקטרוני לא יוכל בשום פנים ואופן לבוא במקום האני היוצר הבלתי אלקטרוני [...] כשם ששום תקליט לא יוכל לבוא במקום ישה חפץ על הבמה"* 

מתוך הפרספקטיבה של  25 השנים שעברו מאז טיעונו זה של שלונסקי ניתן לומר בוודאות, ששום תכנת  תרגום (לא זו של גוגל ולא זאת של  Traduka) לא מסוגלות לתרגם כראוי (נכון לעכשיו לפחות) אפילו טקסטים אינפורמאטיביים פשוטים יחסית, ובוודאי שאינן מסוגלות לתרגם טקסטים ספרותיים ולספק באופן הולם וראוי את "המילה המיוחדת, הנסית, החד-פעמית, המאגית" ו/או את הריתמוס ואת ה"מוסיקה" של הטקסט המתורגם**.

אבשלום קור – 1968

*הראיון במלואו מצוי בקישור הבא: 

 http://23tv.co.il/1487-he/Tachi.aspx 

**פחות מוצלחת היא האנלוגיה עם "ישה חפץ על הבמה" לעומת ישה חפץ על גבי תקליט – שכן המשל לא ממש מקביל לנמשל.

פרננדו פסואה – שיר וציור

יעקב פורת / מחווה לפרננדו פסואה

 

האינטלקט והרגשות

עלינו להיזהר מלהפוך את האינטלקט לאל שלנו;  יש לו כמובן שרירים חזקים, אך אין לו אישיות.

אין הוא יכול לפקד, רק לשרת. [אלברט איינשטיין]

יעקב פורת – Auccassin et Nicolete

ללא רגשות לחיים אין משמעות. מה מעניק טעם לקיום שלנו אם לא האהבה, היופי, הצדק, האמת, הכבוד וכל הטוב שהם מעניקים לנו? החוויות האלה והרגשות המתלווים אליהן הם כמו מצפנים,המנחים אותנו על כל צעד ושעל. אנו שואפים תמיד להשיג יותר אהבה, יותר יופי, יותר צדק, ושואפים להתרחק מהיפוכם. ללא הרגשות אנו מאבדים את נקודות הייחוס הבסיסות ביותר, ואיננו מסוגלים לבחור עוד בהתאם למה שאכפת לנו באמת. [ד"ר דויד סרוואן-שרייבר]

זהירות – נוכלים באינטרנט!

הואיל ואני מניח, שאיש לא יוכה בתדהמה מוגזמת מן המידע הגלום בכותרת הנ"ל (לפחות כל מי שהעולם הזה לא זר לו), אני מבקש לומר כבר כאן, שרשימה זאת נולדה בעקבות התנסות אישית בנדון בתחום האמנות הפלסטית, ואני מוצא הן טעם והן הגיון לשתף בה את הרבים.

ספור המעשה – מן הימים האחרונים ממש – הוא כדלהלן: פנה אלי אדם מקליפורניה במייל שנושאו הוא Music 3  ,  שהוא שמה של עבודה שלי משנת 1978. שמוצגת באתרי (כותרת העבודה היא קישור אליה באתרי – ואני מביא אותה גם להלן, למען "תקשט" את רשימתי…). 

Music 3 - 1978

המייל נראה ונשמע – לפחות במבט ראשון -  תמים וכשר לחלוטין, ואלה עיקריו:

I was going through your works and my eyes caught this particular work, I will like to have it for my new apartment this month. Please let me know if the piece is available, if yes let me have the detailed price and more information about it. I will be waiting to read from you. 

אני מודה ומתוודה – ואני לא חסר נסיון בנושא פניות-אינטרנטיות – שהדברים נראו לי ו"נשמעו" לי במבט ראשון אמינים לחלוטין, ולאחר שאיתרתי את העבודה (איתור מהיר יחסית), השבתי לו, שמדובר בעבודה משנת 1978, שהיא כשלעצמה סיבה טובה לכך, שאתקשה להיפרד ממנה – אשר על כן מחיר פרידתי ממנה  לא יהיה נמוך, על אף שמדובר בעבודה (שמן וטכניקה מעורבת) לא גדולה במיוחד 47/31 ס"מ. ובד בבד עם ההודעה על מחירה, היצעתי לו אופציה אחרת: הדפס איכותי של העבודה על בד – בפורמט גדול יותר מזה של העבודה האורגינלית, ובעלות של 90% פחות ממחיר העבודה האורגינלית.

האיש מיהר לענות לי כדלהלן:

Thanks for your prompt reply. I really appreciate your detailed breakdown and frankness[...] .Unfortunately, I'm on my way toFrance on an official trip (I'm a marketing Executive) […]and wont be back for another two week

I'm okay with the price; I think it worth it anyway […]. I'll arrange to send you payment ASAP 

PS: In the mean time, kindly get back to me with your contact address and also your phone# so. I can get a check prepared and have it sent out to you ASAP 

לא מיהרתי להשיב לו ולהעביר אליו את ה contact address ואת מס. הטלפון (אף שאת אלה יכול היה למצוא באתרי) -  והחלטתי לנסות לבדוק ביתר שאת את העניין כולו…

ביתר שאת: שכן עוד קודם שהשבתי לו כאמור לעיל, נסיתי לבדוק באינטרנט מיהו David Osborne – זה שמו – ומצאתי שורה של אישים מכובדים מאוד, שזה שמם – אלא שאיש מהם לא היה מנהל שיווק, כפי שזה מעיד על עצמו, ורובם לא היו מקליפוניה. ואילו ב whitepages של קליפורניה נמצאו 52 אנשים שזה שמם:

David Osborne

in California

There are 52 people named "David Osborne" in California

 המשכתי לחפש ועליתי על אתר של  Katie Moe – מתמחה בנוכלים בתחום האמנות הפלסטית.

והגעתי לפוסט של הנ"ל שפורסם ב 24 באפריל השנה – לא כל כך מזמן – שנושאו Stop Art Scams -  ובו עדותם של אחדים מקורבנותיו של David Osborne הנדון.

למותר לציין שתשובתי למייל הנלהב השני של מר David Osborne -  הסתכם באיחולים, שהשלטונות יעלו במהרה על עקבותיו, וידאגו לטפל בו כראוי.

זה הסיפור. עם זאת – על אף כל האמור לעיל  – אין להסיק בהכרח ובאופן גורף, שכל הפניות בתחום הנדון באמצעות האינטרנט הן בהכרח של נוכלים, כי אם רק זאת: שלא מעט מהם הם אכן כאלה…

וכדי לסיים בנימה "אופטימית" -  אביא כאן אפוריזם רלבנטי של פרנץ קפקא ("מחברות האוקטבו" עמ' 25), שקובע כי: "דרך הישר הולכת לאורכו של חבל, המתוח לא בגובה, אלא סמוך לקרקע. דומה שנועדה שייכשלו בה יותר משנועדה שיפסעו בה".

הבה נהיה אופטימיים – ובעיקר כש Music 3 נשאר בסופו של דבר ברשותי…

על תערוכתי "סיכום ביניים"

חיתוכי-עץ ולינוליאום 1982 – 1992 (+1997) – בית האמנים בתל אביב  (22.9.2011-22.10.2011)

יעקב פורת, החרדה, 1989

 העבודות שמוצגות בתערוכה זאת מהוות מבחר של חיתוכי-העץ והלינוליאום שלי*, שנוצרו ברובן במהלך 10 השנים שבין 1982 לבין 1992, שבהן עסקתי באינטנסיביות גדולה בהדפס האמנותי במקביל לעבודתי בציור שמן (ובמקביל לעבודה אחרת שבה עסקתי באותן שנים – הוראת ספרות ומקרא בבית ספר תיכון).  ונוצרו במהלכן של 10 שנים אלו הרבה, הרבה יותר עבודות מאלו שמוצגות כאן -  גם אם הכמות שמוצגת אינה "כמות מבוטלת" כלל וכלל.

 לאחר 1992, חדלתי "משום מה" לעסוק במה שמכונה "הדפס אמנותי" (ועסקתי בזמנו גם בתחריט ובמידה מסיימת גם בליטוגרפיה), ועבדתי בעיקר בציור שמן ובטכניקה מעורבת. ב 1997  (לאחר חמש שנות הפסקה) חזרתי – שוב "משום מה" -  לזמן מה לחיתוך הלינוליאום, ונוצרו שתי עבודות בלבד שמוצגות כאן, הפורטרט העצמי ה"צהוב" והעבודה המכונה "פרידה", ואלו אכן שתי העבודות האחרונות שיצרתי בטכניקה זאת.

 הואיל וגם מאז המועד המאוחר של 1997 כבר עברו כ 14 שנים ומאז 1992 (שאז כאמור התרחשה ההפסקה בעבודתי האינטנסיבית בתחום הזה) עברו כבר 19 שנים, יש בהחלט מקום לשאול מצד אחד, מה גרם  לפסק-הזמן הארוך הזה בפעילותי בתחום הזה –  ואני אכן ביקשתי להשיב לעצמי תשובה לשאלה זאת לקראת פתיחתה של התערוכה הזאת (ואשתף אתכם בתשובה הקצרה שהשבתי לעצמי בהמשך), ומצד שני – פסק הזמן הארוך הזה מאפשר לי כיום להתבונן על תהליך היווצרותן של כלל הדפסיי אלה באופן כמעט אובייקטיבי ולנסות להבין את ההתפתחות שחלה בעבודתי בתחום הזה במהלך השנים הנדונות,  אלא שלתיאור מפורט של שינויים שחלו במהלכן של שנים אלו נדרש מצע רחב הרבה יותר מזה שאני מקציב לרשימה זאת, מה עוד שאני מעדיף, שהתפתחות זאת ושינויים אלו ייחשפו על ידי הצופים (ו/או על ידי "מבקרי אמנות").

 חשוב להתחיל בציון העובדה, שגם במהלך כל השנים שבהם עבדתי באופן אינטנסיבי בחיתוך העץ והלינוליאום לא מדובר ברצף מלא ללא הפסקות ביניים – ולמעשה מדובר בארבע תקופות ברורות למדיי, שבין תקופה לחברתה היה "פסק זמן" של שנה או אף יותר – ובסיומן של כל אחת מן התקופות הוצגו העבדות של אותה תקופה בתערוכה.

 ואלה ארבע התקופות וכן קישורים (לינקים) למראות מתוך כל אחת מן התערוכות, שנערכו בסיומן:

 [1] 1982-1983  -   גלריה מאפו, תל אביב

 [2] 1985 – הסימטה מאי 1986

 [3] 1989 –  גלריה עמליה ארבל רשל"צ 89  (+ 1990 - המשכן לאמנות, חולון) 

 [4] 1991-1992 "הצהובים" -  עמליה ארבל דצמבר 1992    (+  1993– "על מצבו של האדם" מבחר + הצהובים – בית הסתדרות המורים בתל אביב)

 שתי העבודות שנוצרו ב 1997 – שהוזכרו לעיל – הם מצד אחד המשך של "הצהובים", ומאידך הן שונות מהן – לא רק בגלל הצבע האדום, שנוסף באחת מהן…

 מה שחשוב עוד: לאחר כל פסק זמן ובכל התחלה חדשה חלו שינויים משמעותיים למדיי באופיים של הדפסיי – ובשום אופן לא מדובר בחזרה סתמית לעשייה הקודמת (ומבקרי התערוכה לא יתקשו להבחין לפחות בחלק ניכר של השינויים).

 ואני נזכר בהקשר זה בראיון שפורסם בעיתון הארץ ב 2007 עם  חיים באר , כשראה אור ספרו "לפני המקום", 9 שנים לאחר צאת ספרו "חבלים".

לשאלת המראיינת (ורד לי) אם"היה לו קשה לכתוב אחרי ההצלחה הגדולה של 'חבלים'?" השיב חיים באר כך:

"כשאתה כותב ספר, אתה בעצם בונה מכונה מורכבת מאוד, אבל חד-פעמית, מכונה שאיתה אתה מתכוון לייצר את הספר ושאחרי שגמרת לכתוב אותו אתה צריך להשמיד אותה. הייתי יכול לרכוב על גב ההצלחה של 'חבלים' ולייצר 'חבלים 2', עוד ספר אוטוביוגרפי שאני עומד במרכזו, אבל בחרתי אחרת, ודרוש זמן פיסי, זמן אמיתי, כדי לייצר 'מכונה חדשה' שבה אתה נותן ביטוי למחשבות שלך, לחרדות שלך ולדברים שמעסיקים אותך".

לא בטוח, שמתאים לי הדימוי "לייצר מכונה חדשה", אבל אני בהחלט מזדהה עם ה"רעיון-הכללי" שבדבריו.

באותה מידה אני מזדהה לפחות עם חלקה השני של אמירתו של פיקסו, שטען כי: "To copy others is necessary, but to copy oneself is pathetic"

 במבט לאחור אני יכול להעיד על עצמי, שנמנעתי בקפדנות מ"העתקה של עצמי" (וגם של אחרים), ואני מניח, שהמכירים את כלל עבודתי יוכלו להעיד על כך.

 ולבסוף: למה לא חזרתי לחיתוכי-העץ והלינוליאום אחרי 1997?

יש בוודאי יותר מסיבה אחת. עם זאת אני מניח, שאחת הסיבות המרכזיות לכך היא גילוי המחשב על ידי  (שעד 1995 דחיתי כל הצעה להכרות עמו…) ככלי עבודה בשנת 1995.

שתי תערוכות חשובות נוצרו תוך העזרות במחשב כ"כלי עבודה": [א] "רוחות מדבר" – שהוצגה פעמים אחדות בחללים שונים ו [ב] "שיחות עם קפקא", שהוצגה במשך שנים אחדות ברציפות בארץ ובאירופה.

 ולסיום: קראתי לתערוכה "סיכום ביניים", בעיקר משום שאיני מתחייב שלא לחזור לעסוק בטכניקה זו בעתיד…

 *הערה:

לכל מי שהמונח "חיתוך עץ", "חיתוך לינוליאום" ו/או "הדפס אמנותי" אינם מוכרים דיים יוכל למצוא מעט אינפורמציה בקישור הבא – חיתוך עץ – ויקיפדיה  ובמקומות אחרים ברשת האינטרנט.

 

 

 

יעקב פורת -חיתוך לינוליאום, 1992

סיכום ביניים

פתיחת תערוכת חיתוכי-עץ וחיתוכי-לינוליאום בבית האמנים בתל אביב ביום חמישי, 22.9.2011: