הַמַּשְׁמָעוּת הַנִּסְתֶּרֶת הַיְחִידָה שֶׁל הַדְּבָרִים
הִיא שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם מַשְׁמָעוּת נִסְתֶּרֶת.
מוּזָר יוֹתֵר מִכָּל הַמּוּזָרֻיּוֹת וּמֵחֲלוֹמוֹת כָּל המְשׁוֹרְרִים
וּמִמַּחְשְׁבוֹת כָּל הפִילוֹסוֹפִים,
שֶׁהַדְּבָרִים הֵם בְּעֶצֶם מַה שֶּׁהֵם נִרְאִים
וְשֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר לְהָבִין.
כך לדעת פרננדו פסואה – משורר, סופר והוגה דעות פורטוגלי (1888– 1935) – שאליו ואל חלק ניכר מיצירותיו שתורגמו לעברית התוודעתי לראשונה לפני כחמש שנים.
איני יודע בוודאות – ובעצם מעולם לא ניסיתי ממש לברר ביני ובין עצמי – מה גרם לי בשנת 2004 אגב קריאה ב"ספר האי נחת" (על פי ניסוחו של המתרגם יורם מלצר) ו"מהחלון הגבוה ביותר" להתחיל בסדרת עבודות כ"מחווה לפרננדו פסואה". ואולי בעצם אין מאחורי "אי ידיעתי" זאת שום "משמעות נסתרת" – ושאין כאן "שום דבר להבין", שכן "המשמעות הנסתרת היחידה של הדברים היא שאין להם שום משמעות נסתרת", כשם שאין ככל הנראה שום משמעות נסתרת לכך, ששנים אחדות לפני כן, יצרתי סדרה של עבודות, שקראתי לה "שיחות עם קפקא". ומכל מקום: לי אין כל כוונה לעסוק במשמעויות הנסתרות של עשיותיי בתחום האמנות – בין אם הן קיימות ובין אם לאו – ואני מוכן להותיר מלאכה זו במלואה לאחרים.
יהיה אשר יהיה לגבי הנאמר לעיל: ביום א, ה 16 בנובמבר 2008, בשעה 17:00, תיפתח תערוכתי "מחווה לפרננדו פסואה" בבית בלגיה, שבאוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים, שבה אציג קבוצה ניכרת של עבודות הסדרה, שאליה התייחסתי לעיל.
התערוכה תיפתח כחלק מכנס, שמאורגן על ידי שגרירות פורטוגל בישראל, האוניברסיטה העברית בגבעת רם וגופים נוספים (ראו בהזמנה) ושיימשך יומיים, ואילו התערוכה כשלעצמה תמשיך להתקיים גם לאחר סיום הכנס עד ה 30 בנובמבר 2008.**
הנה הקישורים ל הזמנה ול תכנית שני ימי הכנס
והנה צילום של עבודה נוספת שתוצג בתערוכה* – על גביה רשומה בכתב ידי אחת מאמירותיו של פסואה, שאהובות עלי במיוחד:
יום של גשם יפה כמו יום של שמש.
שניהם קיימים: כל אחד כפי שהוא.
——————————————————————————————————————-
*הדמות במרכזה של העבודה, שצילומה מובא לעיל, מבוססת על רישום שנעשה על ידי בתי שירה בהיותה כבת 4-5 (פחות או יותר – ככל שאני יכול לזכור).
** משך התערוכה הוארך עד ה 30 בדצמבר 2008
תגובות
האותיות הכחולות מפריעות בעין ולא מאפשרות לראות את הציורים, לסדר את הטקסט.