אני קורא בימים אלה בהנאה רבה (גם אם בקצב לא מי יודע מה, כדרכי בימים אלה) את ספרו של חיים שפירא "קהלת", ואני מביא כאן את התיחסותו לטיעונו של "קוהלת בן דוד", שלפיה:
יעקב פורת – "קרנף צעיר משתזף", חיתוך לינוליאום
ד"ר חיים שפירא מתמודד עם טיעון קוהלתי זה באמצעות השוואה עם טיעונים, שמובאים ב"תכריך של סיפרים" של עגנון ובשיר של לאה גולדברג, כדלהלן:
יעקב פורת – "נוף", חיתוך לינוליאום
וחיים שפירא מסכם מבחינתו כך: "אף על פי שהכל כבר היה והכל יקרה שוב ושוב, הכל חדש תחת השמש.
כל רגע ורגע של אור וחום שהשמש מעניקה לנו הוא מעשה חדש תחת השמש, אף על פי שכבר קרה הדבר אינספור פעמים וגם יקרה פעמים אין ספור.
לדידנו, כל דבר שכבר אירע, שמתרחש זה עתה או שיקרה בעתיד – הוא חדש תחת השמש".
ואני נוטה להסכים עימו – ואפשר שעבודותיי שמצורפות לרשימה זאת (שבכולם יש שמש ו"דברים" תחתיה) יש בהם לאשר במידה מסויימת את הסכמתי זאת…(אף שמלכתחילה הם לא נועדו כהוא זה להתמודד עם – ו/או אפילו להתיחס אל – הטיעון הנדון של קוהלת).
יעקב פורת – "שני פרופילים ושמש", חיתוך לינוליאום
בניגוד לטיעונו של קוהלת, יש אפוא יום-יום חדש תחת השמש!
שרה בכור ציטטה בהקשר לרשימתי זאת את האמירה של נתן אלתרמן "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" (מתוך השיר "ירח") – שהיא בהחלט רלוונטית לנדון ברשימה. והואיל והצגתי לפני שנים אחדות תערוכה, שהמשפט האלתרמני היה כינויה ושמה (יעקב פורת: "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" – מוזיאון בית התנ"ך, פברואר 2007) מעידה אף היא, שהתפיסה הנוגדת את המוכרז על ידי קוהלת אכן מקובלת עלי.
Bible Museum- Opening Ceremony
