Category Archives: ענייני דיומא

הוא הלך בשדות / אסי דיין נגד יאיר לפיד

"עכבר העיר" מכריז, כי דברי אסי דיין שלהלן  נגד יאיר לפיד מובאים כלשונם, ואני מוצא לנחוץ להביא כלשונה את רשימת "עכבר העיר" – למען מי שלא נזדמן לו לקוראה במקומה.

אסי דיין נגד יאיר לפיד: "חצי מיליון אדיוטים עומדים להצביע לו"

יום שלישי 31 בינואר 2012 10:03 מאת: עכבר העיר

אחרי שמכל צדדי הקשת הפוליטית ומתעשיית התקשורת ספג יאיר לפיד חבטות, הגיע גם תורו של אסי דיין להוסיף שמן למדורה. "יפה התואר עם הרזומה של סלרי", הוא מטיח בלפיד, "טרם שמענו ממנו דעה על הסכסוך"

אסי דיין+יאיר לפיד

פרישתו של יאיר לפיד מהגשת אולפן שישי, והכרזתו כי הוא מעוניין להיכנס לפוליטיקה, עוררה תגובות רבות באינטרנט ובאמצעי התקשורת. טורי דעה על האיש ופועלו, הודעות שטנה מול קריאות תמיכה, מאמרים סאטיריים וחיקויים אינסוף היו מנת חלקו. עוד לא עבר חודש מההודעה הצפויה של לפיד, וכבר הוא מתרוצץ בחוגי בית, פורש משנתו בפני מי שמוכן לשמוע, הודף בציניות האשמות ובדיחות, ואף חוזה תגובות עתידיות.

אבל את התגובה הזו כפי הנראה, לא חזה הפוליטיקאי לעתיד. בתגובה חריפה שפרסם אסי דיין בבלוג שלו באתר "תפוז", הוא מביע את דעתו על אחד, יאיר לפיד, ואף יוצא בהכרזה צינית כי גם הוא מעוניין להשתלב בפוליטיקה.

עכבר העיר מביא את דבריו כלשונם:

תגובת אסי דיין לכניסת יאיר לפיד לפוליטיקה



להיות עם טפשי – אסי דיין 
לפי הסקרים יש פה חצי מיליון אידיוטים שעומדים להצביע למגיש החדשות, בנו של… יפה התואר עם הרזומה של סלרי ששירת בעיתון "במחנה", כתב ספרי-מתח בניסיון להיות ריימונד צ'אנדלר, שיחק רע ברוח הסרט "שירת הסירנה", כתב את הסידרה האלמונית "חדר מלחמה", כותב עמוד זהיר עבור משכורת שנגמרת בארבעה אפסים, ומגיש ישירות מן הטלפרומפטר את הכתבות המאוזנות היטב של ערוץ 2, מבלי שאפילו אחת מעשרות הכתבות שמתחתיו, תעיר או תעורר את הצופים להגיב בחומרה, בצעקה, בשטנה או אהבה… וטרם שמענו ממנו איזו דעה על הסכסוך, על היריקות של החרדים, על רדיפת השמאל, על "ישראל ביתם"… אפילו מחיר הקוטג'… לא ימחקו את החיוך הניטראלי שנזהר לא לחרב את יופיו, שחצי מיליון צופים יבחרו בו ב-"רשימת השרים בציבור" שהגברת עינת שרוף תלווה את 17 המנדטים שלו ב-"אנו נושאים לפידים" ועוד מסמר יתקע בארון הקבורה של הכמו-מדינה הזאת.

אז ככה, מרוב קנאה, ולמרות שלא יצא לי להגיש חדשות, או להיות יפה. אבל גם אני 'בנו של' ושיחקתי את סגנו של יהורם גאון ב"מבצע יונתן" וגם שרתתי בצנחנים וכתבתי את מרי הנפש והרמתי טיפה את המורל של העם ב"גבעת חלפון" והייתי נאה ב"בטיפול"… ככה שאני שוקל לרוץ עבור מנדט אחד שיסדר לי את החודשית + טלפונים, עיתונים וארוחות במזנון חינם, ואולי-אולי אבגוד ברשימתי ואצטרף ליאיר לפיד, במטרה ללמוד פיתוח קול ולשיר בציבור את "אני טמבל".

ואתם מוזמנים לתת קולכם לרשימתי ששמה יהיה: "תצ"להי" – תנו צ'אנס לאסי הפחות יפה.

בתודה מראש: אסי דיין. סמל ראשון במיל. בנו של משה דיין,
היה יפה מאוד ב-"הוא הלך בשדות"
צופה קבוע ב"יומן השבוע" ומעריץ המגיש
כתב את "שיר הפריחה"
כתב וביים 18 סרטים רק כדי שתהנו

שימו תצ'להי בקלפי, תעשו טובה, אני חנוק בלי גרוש!!

יאיר לפיד: "אין תגובה"

————————————-

עד כאן דברי "עכבר העיר". ויש להוסיף: שאפשר לומר על אסי דיין דברים שונים, אבל אי אפשר לומר עליו, שאינו אינטליגנטי ו/או שאינו מוכשר ו/או שאין לו חוש הומור…

האכילה מעץ הדעת

קפקא – באחד הפרגמנטים שלו שב"מחברות האוקטבו" – אומר כך:

"אנחנו אנשים חטאים לא רק משום שאכלנו מעץ הדעת, אלא גם משום שעדיין לא אכלנו מעץ החיים. החטאת היא המצב שבו אנחנו שרויים, בלי תלות באשמה".

הסיפור שעל פני הצילום הבא – שהגיע אלי היום במייל, ואני  מביאו בדמותו ובצלמו (להוציא הכותרת, ששונתה על ידיי) הוא הרבה פחות חמור סבר – ובעל משמעות, שניתן להזדהות עימה ביתר קלות…

התפוח

על הטיפול הכושל בעיצומים של עובדי משרד החוץ

הטיפול הכושל (של ממשלת ישראל בכלל ושל שר האוצר ושל ראש ממשלת ישראל בפרט)  בעיצומים שננקטים מזה כשנה על ידי עובדי משרד החוץ מצטרף לשלשלת הטיפולים הכושלים של ממשלות ישראל "לדורותיהם" בנושאים גורליים לקיומינו.

מרבית השביתות והעיצומים במגזרים אחדים – כגון של עובדי ההוראה והחינוך, של הפרקליטים וגם של עובדי משרד החוץ –  שנוקטים כאמור בעיצומים מזה כשנה, בגין "תנאי שכרם העגומים המשתווים לפעמים לשכר מינימום" (כפי שנכתב ב-ynet) – היו יכולות להימנע,  לו השכילו ה"קברניטים" להבין, שחשיבותם האובייקטיבית של מגזרים אלה לגורל קיומה של מדינת ישראל אינה פחותה – לכל הפחות –  מן החשיבות בנדון של עובדי הנמל ו/או של עובדי חברת החשמל (אם מגבילים את הדיון אך ורק לתחום השכר…).

אין אפוא להתפלא על כך, שבעקבות ההצעה ה"נדיבה"  של האוצר לוועד עובדי משרד החוץ להעלאה כוללת של שכרם ב 2.5% (שנים וחצי אחוז!) ובונוס חד פעמי של כ 3,000 שקלים – שהם במפורש בבחינת לעג לרש –  הוגברו לאחרונה העיצומים, כגון ש" שגרירים מנתקים קשר עם משרדי החוץ במדינות שבהן הם משרתים", ש"משלוח ביטחוני לטורקיה תקוע בנתב'ג", או ש"העיצומים ימנעו מנשיא רוסיה לעבור את גשר אלנבי? וש"הרוסים בהלם, הם לא יודעים איך לאכול את זה". 

לא נותר על כן בהקשר זה כי אם לקוות, שב"פגישה המכרעת", שאמורה להתקיים ביום א' (16.1.11) בין האוצר למשרד החוץ יימצא – למגזר שנדון כאן –  פתרון הולם, הגון וצודק.

 

 

 

עבודות 2000-2002

העליתי סרטון חדש ליוטיוב, ובו מבחר מעבודותיי מן השנים 2000-2002.

 הימים – בחלקם לפחות – הם ימי "האינתיפאדה השניה", ובאופן בלתי נמנע ככל הנראה ניתן להם ביטוי באחדות מן העבודות.

נא ראו ב:  Works 2000-2002  – וכן ראו-  באתרי.

בתיהם של דוד בן גוריון ושל שלמה צמח בעיר הולדתם פלונסק

מקומה של הרשימה הזאת בהקשר של כותרת המשנה של אתרי "על ציור, על ספרות ועל כיוצא באלה" הוא בעיקר במרכיב של ה"כיוצא באלה" – גם אם, כפי שיובהר מיד, יש לה גם זיקות (עקיפות בעיקר) לענייני ציור ולספרות.

נושא "ביתם של בן גוריון ושל שלמה צמח" בפלונסק קשור מבחינתי נסיבתית לפתיחתה של תערוכתי "שיחות עם קפקא" ב 4 באפריל 2006 בעיר הפולנית ווישקוב (Wyszkow, April 4 – May 3, 2006 – כ 50 ק"מ מוורשה – עיר הולדתו של מרדכי אנילביץ). שוחחתי זמן מה לפני נסיעתי עם פרופ' נורית גוברין וסיפרתי לה, שאני מתכוון להגיע לפתיחת תערוכתי בווישקוב, וכיוון שווישקוב שוכנת כ 50 ק"מ מפלונסק היא ביקשה ממני, שאם אזדמן לפלונסק, שאצלם את ביתם של בן גוריון ושל משפחת צמח – שכן היא עסקה אז בכתיבת מאמר על היחסים המורכבים שבין השניים,ש"יחסי חברות ויריבות שררו בין שלמה צמח לדוד בן-גוריון מאז ילדותם המשותפת בפלונסק ולאורך כל ימי חייהם. לעתים גברה הידידות ולעתים גברה היריבות, אבל לעתים קרובות שלטו יחד והתערבבו ביניהם עד לבלי הפרד. כל ימי חייהם התחרו זה בזה" (המאמר פורסם ב"תרבות וספרות" ב"הארץ" ב 29.5.06). למאמר נוסף לאחר מכן "אפילוג", שאותו כתבה פרופ' גוברין לאחר קבלת ממצאיי מביקורי בפלונסק ושאותו היא פרסמה – בהמשך למאמרה הנ"ל – בכרך ג' של  "קריאת הדורות" שלה, שראה אור ב 2008 בהוצאת כרמל.

ואמנם יום יומיים אחר פתיחת התערוכה ( Opening Ceremony) – לאחר שהתוודעתי קצת לעיר ווישקוב ולסביבתה הקרובה – הודעתי למארחי, Andrzej Sawicki, שהוא גם מנהלו של "בית התרבות" המקומי שבו התקיימה התערוכה (ושהוא בין היתר בעל בקיאות ראויה לשבח בתולדות ישראל ואף בנושאים שקשורים ביהדות) – שיש בדעתי לנסוע לביקור בפלונסק. שיתפתי אותו בעילה העיקרית לכוונתי זאת, וביקשתי שייעץ לי אם לשכור מכונית או לעשות זאת בתחבורה ציבורית. תשובתו הפתיעה אותי כהוגן: הוא הציע לקחת אותי לשם במכוניתו וכן לעזור לי לאתר את שני הבתים –  של בן גוריון ושל צמח – והוא נימק את נכונותו לעשות כן בין היתר בכך, שראש העיר של פלונסק הוא חבר קרוב שלו מימי לימודיהם המשותפים באוניברסיטה, וזו תהיה הזדמנות בשבילו לפגשו, לאחר תקופה ארוכה שלא נפגשו. קבענו אפוא לצאת לדרכנו למחרת היום.

עם הגיענו לפלונסק למחרת, ולאחר שמלווי החנה את מכוניתו לא הרחק מבנין העירייה, החלטתי לשאול את עובר האורח הראשון שנתקלנו בו, אם ידוע לו היכן הבית של דוד בן גוריון, והלה השיב מניה וביה וללא היסוס כלשהו, שהבית מוכר לו היטב, ושמקומו כ 100 מטר מכאן – ממש מול כיכר העיר – והוא הצביע עליו. ניתן היה לראותו היטיב מן המקום שבו עמדנו. לעומת זה הוא השיב על שאלתי השנייה – באותה מידה של החלטיות –  שאין לו מושג היכן בית-צמח, ושהוא – שנולד בפלונסק ומכיר היטב את עירו –  מעולם לא שמע עד לרגע זה את השם צמח. לי לפחות נראתה תשובתו תמוהה במקצת, שכן לדברי פרופ' גוברין הבית אמור היה להיות מעין "ארמון" שכן מדובר במשפחה, שהייתה מפורסמת באמידותה.

הצעתי למלווי, שנניח בינתיים לבית-צמח ונתמקד ב"בית בן גוריון", וכך אכן עשינו:

 

 

 

זהו הבית. כתובתו "ככר ה 15 באוגוסט" –  15 Sierpnia Squere ("ככר ה- 15 באוגוסט" מציבה ציון היסטורי ל"קרב ווארשה" שהתרחש ב- 15 באוגוסט 1920). השם הוחלף במרוצת ההיסטוריה פעמים אחדות: שם הרחוב במאה ה- 19 היה StreetMarket Place   [רחוב ככר השוק]; ולאחר מלחמת העולם הראשונה היה:  Red Army Square .

 

החלק הכהה בגומחה המקומרת (שבין פתח הכניסה המקומר שמימין לבין החלון המקומר בשמאל) הוא שלט נחושת או גרניט (לא חשבתי בעת צילומו על טיבו של חומר השלט, ועל יסוד הצילום קשה לי היום לקבוע זאת בוודאות), שזה צילומו מקרוב:

משתקף בתוכו פנס הרחוב, שמצוי מולו (ונראה בצילום של הבית לעיל), והטקסט בעברית ובפולנית מודיע [בין יתרהפרטים הביוגראפיים הבסיסיים של בן גוריון] ש"דוד בן גוריון התגורר בבית זה לפני שעזב את פולין בשנת 1906". ובזכותו של שלט זה מוכר הבית כ"בית-בן גוריון".

בקומתו העליונה של הבית מצויה מסעדה – כפי שניתן ללמוד מן הכיתוב Restauracia (מסעדה בפולנית) ומן האלמנטים הפיסוליים (סכו"ם + צלחת, בקבוק וכוס יין) שבין חלונותיו העליונים. והואיל ואכלתי שם עם מלווי ארוחת צהריים (דגים במנה העיקרית) –  אני גם ממליץ עליה כמעט  מכל הבחינות האפשריות…

עם הכניסה דרך חלל הכניסה המקומרת שנראה בצילום העליון, נתקלים בשלט ובחץ, שמודיעים ומכוונים לקומת המרתף של הבית, שם מצוי מעין חדר זיכרון לדוד בן גוריון, שמכיל בעיקר צילומים כגון אלה שבשני הצילום הבאים:

 

מוזנח ועלוב למדי – כפי שזה נראה…

את כל אלה ראינו אני ומלווי Andrzej Sawicki עוד בטרם פגשנו את ראש העיר חברו – וכשאין לנו בשלב זה שום מושג לגבי הבית של משפחת צמח. אלא שבטרם אעבור לפרטים שנוגעים לבית-צמח ולמעורבותו של ראש עירית פלונסק באיתורו – חשוב להדגיש, שבניגוד להנצחה העלובה במרתף "בית בן גוריון", כפי שהיא נראית בצילומים הנ"ל, יוצאת בסך הכל עיריית פלונסק מגדרה בהדגשת ובהבלטת העובדה, שדוד בן גוריון הוא ילידה של העיר הזאת. הנה דוגמאות אחדות לכך:

 

בכיכר מול ה"בית של בן גוריון" (ואני מקפיד על סימון מירכאות-כפולות מסיבה, שתובהר בהמשך) ממוקם תמרור, שאחד מחיציו מצביע כביכול על הכיוון ועל המרחק לרמת-נגב בישראל. ורמת נגב היא כידוע המועצה האזורית בנגב, שאליה משתייך הקיבוץ שדה בוקר – "קיבוצו של בן גוריון".

 

 

 

 

שלט עם מסר דומה ממוקם בכניסה לבניין העירייה (הסמל המרכזי הוא של רמת-נגב, ישראל)

 

:

 

 

 

 

 

 

זאת ועוד: כ 100 מטר מן הצד האחורי של "בית בן גוריון", ברחוב שקרוי היום Wspolna (שנקרא באותם הימים של נעורי בן גוריון בשם: "סימטת העִזים", קוזשא; או: "קאזֶע געסל"), מצוי מגרש ריק ועליו ממוקמים – בצורה שנראית היטיב ממדרכת הרחוב – גלעד ואנדרטה.

 

 

על הגלעד מצוי כיתוב בפולנית בזו הלשון: "במקום זה עמד המבנה (budynek

) שבו נולד ב- 1886 דוד גרין (שהוא כידוע שם משפחתו של דוד טרם הסבתו לבן גוריון)". מכאן ברור שביתו של בן גוריון, בשנות חייו בפלונסק היה כאן – ולא נשאר ממנו שריד – ובמבט לאחור הייתי אמור לשאול את עצמי מה היחס בין שני הבתים, זה שלא קיים ברחוב Wspolna וזה שבכיכר ה15 באוגוסט, ולא חשבתי על כך בעת שהותי במקום באפריל 2006…

 

 

מימין לגלעד ממוקמת אנדרטה; פסל בצורת עץ

שהכיתוב עליה, בפולנית ובעברית, מודיע כי "אתר זה הוקם לזכרו של דוד בן גוריון, כאות ועדות לחידוש קשרי הידידות, בין העיר פלונסק לבין המועצה האזורית רמת נגב".

 

להבהרת מיקומם של הואובייקטים, שהוזכרו עד כה, הכנתי את התרשים הבא:

 

על הבית של משפחת גרין, שלא נשאר ממנו שריד, יש עדויות לא מעטות, כגון עדותה של ברכה חבס, שמתארת את הרחוב כ"סמטה דלה" ואת בתיה כ"בתי עוני" – ואת הבית של משפחת גרין כ"בית-עץ בן קומותיים […] אשר גדרו גובלת עם הכנסיה הפולנית ועם גן-הפירות הענף של הכומר".

בינתיים סיימנו לסעוד בו, בקומתו העליונה של הבית הנ"ל, ארוחת דגים ראויה – ועדיין אין בידינו ולו קצה של מידע על בית משפחת צמח. גם איש מהאנשים במסעדה, שאותם שאלנו בנדון, לא שמע מעולם על משפחה בשם צמח וממילא גם לא על בית, שאמור להיות קשור במשפחה זאת – וכל זאת על אף העובדה שמדובר ב"משפחת המיוחסים בעשירים שבעיר בשם צמח – בני המשפחה הזו היו במשך חמישה דורות עשירים מופלגים". וכן: "ר' נתנאל צמח ומשפחתו הענפה – מעמודי התווך של העיר והסביבה כולה היו. בעלי אחוזות גדולות ועם זה משכילים ובני-תורה כאחד. תשע אחוזות היו נחלת המשפחה, ואותן ירשו הבנים והנכדים" (ברכה חבס, 'דוד בן-גוריון ודורו', עמ' 17).

וגם ראש העיר בכבודו ובעצמו, שעימו נפגשנו מיד לאחר מכן, לא שמע על משפחת צמח ו/או על בית, שקשור במשפחה זו, והוא החליט שנלך יחד לארכיב של העיר, כדי לברר את הדברים לאשורם.

ויש פואנטה לסיפור הזה (שרמזים שונים בדברי הקודמים יכלו אולי לכוון אליה): אחרי כל הדברים האלה, לא הופתעתי מכך, שגם האחראית על הארכיב שהסבירה לי פנים, לא היה לה בתחילה שמץ של מושג על משפחת צמח, אבל הבטיחה לערוך חיפוש יסודי בארכיב הממוחשב שלהם. היא הגישה לי לעיון את "ספר פלונסק" בעברית שראה אור בארץ, ובדפדוף שטחי בתוכו נתקלתי עד מהרה בצילום גדול של שלמה צמח, והראיתי אותו לכל הנוכחים ולאחראית על הארכיב בכלל זה – דבר שהגביר את המוטיבציה שלה לברר דברים לאשורם. ואמנם, כעבור כחצי שעה הגיעה אחת מעובדות הארכיב עם תרשים מודפס, שממנו למדים באופן ברור ושאינו יכול להיות שנוי בשום מחלוקת, שלא רק שקיים בית, שהיה שייך לפחות ב 1829 להירש צמח (Heres Cemach), כי אף זאת: שמדובר ממש באותו בית, שבחזיתו מוכרז כיום בין היתר ש"דוד בן גוריון התגורר [בו] לפני שעזב את פולין בשנת 1906".

וזהו התרשים:

 

ה X האדום מצביע על מיקומו של הבית

עם ראש עיריית פלונסק בארכיב

בעקבות ממצאי אלה (ונראה בעליל שהייתה לי הזכות לגלות תגלית של ממש) כתבה פרופ' נורית גוברין פרק ו' למאמרה "שתי פרדות – בין שלמה צמח לדוד בן-גוריון" שהוזכר לעיל, שכותרתו "אפילוג – האירוניה של ההיסטוריה: הבתים שהוחלפו" (נורית גוברין, קריאת הדורות, כרך ג', עמ' 374-381).