עץ השדה

בהמתנה של כחצי שעה שכפיתי על עצמי לקראת פגישה עם פרסונה (שהיה לי חשוב לפוגשה, אלא שלא נקבעה בינינו פגישה מראש…) נזדמן לי לצלם עץ – בשדה בקרבה למקום פגישתי העתידית הנ"ל.

ובהרהורי על האדם ועל עץ השדה, נזכרתי בשירו של נתן זך "כי האדם עץ השדה" –  שתאם פחות או יותר את ההקשר של פגישתי עם ה"פרסונה", שהוזכרה לעיל.

ולא הכל חייב להיות מובהר עד תומו…די ביופיו של עץ השדה שלעיל.

והרי השיר מתחילתו עד סופו:

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

כְּמוֹ הָאָדָם גַּם הָעֵץ צוֹמֵחַ

כְּמוֹ הָעֵץ הָאָדָם נִגְדָּע

וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ

אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

 

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

כְּמוֹ הָעֵץ הוּא שׁוֹאֵף לְמַעְלָה

כְּמוֹ הָאָדָם הוּא נִשְׂרָף בָּאֵשׁ

וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ

אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

 

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

כְּמוֹ הָעֵץ הוּא צָמֵא לְמַיִם

כְּמוֹ הָאָדָם הוּא נִשְׁאָר צָמֵא

וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ

אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

 

אָהַבְתִּי וְגַם שָׂנֵאתִי

טָעַמְתִּי מִזֶּה וּמִזֶּה

קָבְרוּ אוֹתִי בְּחֶלְקָה שֶׁל עָפָר

וּמַר לִי מַר לִי בַּפֶּה

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

איתמר יעוֹז-קֶסְט – זכות הקיום / איגרת-שיר לסופר הגרמני

בתשובה לשיר שפרסם הסופר הגרמני גינטר גראס, איש הוואפן ס.ס. , בו אמר כי "לישראלים יש כוח גרעיני המסכן את השלום העולמי השברירי"

 איתמר יעוז-קסט: "אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סַכָּנָה לָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁלְּאַחַר הִשָּׁמְדי לא תִּוָּתֵר עוֹד פִּסַּת עָלֵה-עֵשֶׂב עַל-פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ"

איתמר יעוז-קסט, משורר, ניצול ברגן בלזן

איתמר יעוז-קסט, משורר, ניצול ברגן בלזן


סַכָּנָה,
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סַכָּנָה,
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סַכָּנָה לָעוֹלָם,
כְּדֵי שֶׁלְּאַחַר הִשָּׁמְדִי לא תִּוָּתֵר עוֹד פִּסַּת עָלֵה-עֵשֶׂב עַל-פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ,
אוֹ פִּסַּת עָלֶה 'גְּרַאס' – לְמִקְטַרְתּוֹ שֶׁל מַר גִּינְטֶר גְּרַאס
עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה שֶׁבָּהּ, מֵאָז יוֹם הִוָּלְדִי, מְהַוֶּה אֲנִי סַכָּנָה לָעוֹלָם.
כִּי זְכוּתִי הִיא זאת!
זְכוּתִי הִיא לִחְיוֹת אוֹ לָמוּת תּוֹךְ כְּדֵי הַשְׁמָדַת מַשְׁמִידַי, מִבְּלִי לִנְסועַ עוֹד כְּיֶלֶד-בֶּכִי בְּרַכֶּבֶת-מַשָּׂא
אֶל וָקוּם-הָעוֹלָם, בְּעוֹדִי מֵנִיחַ אֶת ראשִׁי בְּחֵיק אֵם הַנְּמוֹגָה בָּאֲוִיר הַצַּח שֶׁל אֶרֶץ ווֹטָאן,
וּפַח-הַשֶּׁתֶן מַתִּיז נִיצוֹצוֹת צְהֻבִּים-אֲפֵלִים אֶל קִירוֹת הַקָּרוֹן – כְּמוֹ יְרִיּוֹת-רוֹבֶה הַמַּתִּיזוֹת
נוֹזֵל צְהַבְהַב-אֲדַמְדַּם מִצַּד שׁוֹמְרֵי הָרַכֶּבֶת וּבֵינֵיהֶם – אוּלַי – גַּם הַחַיָּל ג.ג., כְּשֶׁהוּא חֲבוּשׁ קַסְדַּת-פְּלָדָה.
וְעַכְשָׁו לִבִּי מִתְפַּתֶּה לְהַקְשׁוֹת וְלִשְׁאול: לְאָן זֶה נָסַע הַחַיָּל גִּינְטֶר גְּרַאס בְּאוֹתָהּ הָעֵת?
בְּעֶצֶם, כְּבָר הַיְנוּ-הַךְ!
וּמַה עוֹד יִכָּתֵב בְּנוֹשֵׂא זֶה? אוּלַי כְּבָר הַיְנוּ-הַךְ!
הֲגַם כִּי נוֹשֵׁם אַתָּה יוֹם-יוֹם אֶל רֵאוֹתֶיךָ, סוֹפֵר מְכֻבָּד עַד-מְאד, אֶת הָאֲוִיר הַצַּח וְהַנָּקִי, אַךְ הַמָּהוּל
בְּרֵיחוֹ שֶׁל אֵפֶר, בְּגֶרְמַנְיָה הַיְּשָׁנָה-חֲדָשָׁה.
אָכֵן, אֲנִי נָשַׁמְתִּי אוֹתוֹ רַק פַּעַם אַחַת וִיחִידָה, בְּעֵת נוֹסְעִי אֶל אַרְצְךָ יְפַת-הַנְּהָרוֹת , (לְאַחַר הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה- הָרִאשׁוֹנָה וְהַקַּדְמוֹנִית)! וְהִנֵּה אָסַרְתִּי עַל שְׁתֵּי כַּפּוֹת רַגְלֵי לִדְרךְ עַל אַדְמַת אֲבוֹתֶיךָ.
וְאוּלָם, עוֹדִי מִתְעוֹרֵר מֵעֵת לְעֵת, גַּם בֶּעָשׂוֹר הַשְּׁבִיעִי שֶׁל שְׁנוֹת חַיַּי, וְשׁוֹלֵחַ יָדִי אֶל הַמִּטָּה הַסְּמוּכָה לִי,
אֶל מְקוֹם מִשְׁכָּבָהּ שֶׁל הָרַעְיָה, כְּדֵי לְהִוָּדַע כִּי הָעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג עַכְשָׁו.
וְכָךְ, בְּהָגִיחַ אוֹר הַיּוֹם הָעַז שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֶל בֵּיתִי, אֲנִי פּוֹתֵחַ טֶלֶוִיזְיָה וַאֲנִי פּוֹתֵחַ רַדְיוֹ וּמַאֲזִין כִּכְפוּא-שֵׁד לִדְרָשַׁת האֲיָטוּלוֹת שֶׁל אִירָן וּלְדִבְרֵי הַשַּׂר נְשׂוּא-הַפָּנִים שֶׁל אִירָן, הַמַּרְאֶה בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו אֶת מַפַּת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לֵאמוֹר: "הִיא קְטַנָּה כָּל-כָּךְ…תּוֹךְ שִׁשָּׁה-שִׁבְעָה יָמִים אֶפְשָׁר לִמְחק אוֹתָהּ מֵעַל הַמַּפָּה",אוֹ בִּלְשׁוֹנְךָ: "אַוּסרַדִירֶן". וְהִנֵּה אֲנִי מַאֲזִין גַּם לִדְרָשׁוֹת מַטִּיפֵי הַמִּסְגָּדִים בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּבְאַרְצוֹת-עֲרָב בְּהַכְרִיזָם "אַוּסרַדִירֶן!", אַךְ כַּוָּנָתָם תָּמִיד אֵלַי וּלְעוֹלָם לא אֵלֶיךָ, גִּינְטֶר גְּרַאס.
וּבְכָל זאת, יֵשׁ זְכוּת הַשְּׁמוּרָה רַק לָנוּ הַיְּהוּדִים (אִם אָכֵן יֵשׁ זְכוּת כְּעֵין זוֹ לְבֶן-אֱנוֹשׁ עֲלֵי-אֲדָמוֹת): לְהִשָּׁמֵד וְלִטול עִמָּנוּ אֶל הָאֵין-יֵשׁ אֶת הָעוֹלָם שְׂבַע-הַיָּמִים, עַל סִפְרִיּוֹתָיו הַמֻּפְלָאוֹת וְעַל מַנְגִּינוֹתָיו מַכְמִירוֹת-הַלֵּב – כָּךְ-כָּךְ, לְאַחַר רִדְתֵּנוּ אֶל הַקֶּבֶר, בְּעוֹד הָאֲדָמָה פּוֹלֶטֶת קַרְנַיִם רַדְיוֹאַקְטִיבִיּוֹת
לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם.
אָכֵן – לָנוּ הַזְּכוּת! וּזְכוּת זוֹ – גַּם שֶׁלִּי הִיא!
כִּי זְכוּתוֹ שֶׁל עַם-יִשְׂרָאֵל לְהָגִיף סוֹפִית אֶת שַׁעֲרֵי הָעוֹלָם לְאַחַר לֶכְתּוֹ מִכָּאן (שֶׁלּא מֵרְצוֹנוֹ הַחָפְשִׁי!),
וְלָנוּ הַזְּכוּת לְהַגִּיד, בִּמְחִיר הַחֲרָדָה בַּת שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הַשָּׁנָה: " אִם תְּאַלְּצוּ אוֹתָנוּ בַּשֵּׁנִית לָרֶדֶת מֵעַל פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ אֶל מַעֲמַקֵּי כַּדּוּר-הָאָרֶץ – יִתְגַּלְגֵּל-נָא כַּדּוּר-הָאָרֶץ לְעֵבֶר הָאַיִן".
הֲלא זְכוּת-הַחַיִּים הִיא זְכוּת דּוּ-כִּוּוּנִית: גַּם לְךָ וְגַם לִי, אוֹ/לא לִי וְלא לְךָ.
גִּינְטֶר גְּרַאס, סוֹפֵר נַעֲלֶה! תֻּופֵּי-הַפַּח שׁוּב רוֹעֲמִים בְּתֵבֵל!
הוֹ, כַּמָּה שִׂחַקְתִּי בְּתֻופֵּי-פַּח בְּעוֹדִי יֶלֶד רַךְ בְּבֵית אַבָּא-אִמָּא, אַךְ נוֹתַר הַתוף בִּידֵי הַדַּיָּרִים
אֲשֶׁר בָּאוּ תַּחְתֵּינוּ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן קוֹלוֹ עוֹד הוֹלֵם בְּאָזְנַי בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת.
וְזוֹ סִבָּה-מִן-הַסִּבּוֹת לְכָךְ, שֶׁבִּקֵּשׁ גּוּפֵי בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים,
אַחַר מְחוֹז-חֵפֶץ שֶׁהוּא חֶמְדַּת אָבוֹת וְגַם חֶרְדָתָם.
וְאוּלָם, לא הַשֶּׁקֶט קָרָא לָנוּ לָבוֹא, בְּקוֹלוֹ הַתַּת-עוֹרִי, כִּי אִם הָרָצוֹן לִחְיוֹת אֶת עַצְמֵנוּ עַד תום,
כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה חַי אֶת עַצְמְךָ עַד תום – סוֹפֵר וּמְשׁוֹרֵר נִכְבָּד.
כֵּן, אֲנִי מְקַנֵּא בְּךָ: מַדּוּעַ זְכוּתְךָ לִחְיוֹת, הִיא – כֵּן!
וּמַדּוּעַ זְכוּתִי לִחְיוֹת, הִיא – קוֹל הַדּוּמִיָּה? וַאֲנִי הַמְהַוֶּה סַכָּנָה לָעוֹלָם?!
אוּלָם אֲנִי – אִישׁ-הַסַּכָּנוֹת, הֲגם כִּי בֵּן-הַנֶּצַח – שׁוֹאֵל אוֹתְךָ:
אִם נִגְזַר עָלַי לְהִכָּחֵד מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְלִצְמוחַ מִמֶּנָּה מֵחָדָשׁ בִּדְמוּת גִּבְעוֹלֵי הָעֵשֶׂב,
מַה טַעַם וּמַה מִדַּת הַצֶּדֶק, כִּי אַתָּה וְצֶאֱצָאֶיךָ תּוֹסִיפִו לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בֵּין גִּבְעוֹלֵי הָעֵשֶׂב הַנִּיחוֹחִיִּים
וּלְהַבִּיט בְּשֶׁמֶשׁ-הַמַּרְפֵּא שֶׁבְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ,
בְּעוֹד אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ – חַיֵּינוּ בְּסָפֵק-הַתָּמִיד?

אבנים

"אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם", "אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק – *"ואבנים אחרות**

  
יעקב פורת – אבנים**
 
 
* אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָ  (איוב יד 19)
 
כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה (חבקוק ב-11)
 
** למותר לציין, שהעבודה נוצרה (בשנת 2006) ללא כל קשר לשתי המובאות שלעיל,  והיא גם לא מבקשת – אף לא במבט לאחור או בדרך כלשהי –  להוות אילוסטראציה לשתי אמירות אלו, והדברים מובאים אך ורק זה בצד זה…

"חד-פעמית עד לשד עצמותיה"

לזכרה של ויסלבה שימבורסקה, שהלכה לעולמה ב-1 בפברואר 2012

 

ויסלבה שימבורסקה, "שלהי-המאה", עמ' 47 - תרגומו של רפי וייכרט

 

קבלת פרס נובל 1996

וראו עוד ב "מכון הפולני" 

וכן ב – Ynet

הוא הלך בשדות / אסי דיין נגד יאיר לפיד

"עכבר העיר" מכריז, כי דברי אסי דיין שלהלן  נגד יאיר לפיד מובאים כלשונם, ואני מוצא לנחוץ להביא כלשונה את רשימת "עכבר העיר" – למען מי שלא נזדמן לו לקוראה במקומה.

אסי דיין נגד יאיר לפיד: "חצי מיליון אדיוטים עומדים להצביע לו"

יום שלישי 31 בינואר 2012 10:03 מאת: עכבר העיר

אחרי שמכל צדדי הקשת הפוליטית ומתעשיית התקשורת ספג יאיר לפיד חבטות, הגיע גם תורו של אסי דיין להוסיף שמן למדורה. "יפה התואר עם הרזומה של סלרי", הוא מטיח בלפיד, "טרם שמענו ממנו דעה על הסכסוך"

אסי דיין+יאיר לפיד

פרישתו של יאיר לפיד מהגשת אולפן שישי, והכרזתו כי הוא מעוניין להיכנס לפוליטיקה, עוררה תגובות רבות באינטרנט ובאמצעי התקשורת. טורי דעה על האיש ופועלו, הודעות שטנה מול קריאות תמיכה, מאמרים סאטיריים וחיקויים אינסוף היו מנת חלקו. עוד לא עבר חודש מההודעה הצפויה של לפיד, וכבר הוא מתרוצץ בחוגי בית, פורש משנתו בפני מי שמוכן לשמוע, הודף בציניות האשמות ובדיחות, ואף חוזה תגובות עתידיות.

אבל את התגובה הזו כפי הנראה, לא חזה הפוליטיקאי לעתיד. בתגובה חריפה שפרסם אסי דיין בבלוג שלו באתר "תפוז", הוא מביע את דעתו על אחד, יאיר לפיד, ואף יוצא בהכרזה צינית כי גם הוא מעוניין להשתלב בפוליטיקה.

עכבר העיר מביא את דבריו כלשונם:

תגובת אסי דיין לכניסת יאיר לפיד לפוליטיקה



להיות עם טפשי – אסי דיין 
לפי הסקרים יש פה חצי מיליון אידיוטים שעומדים להצביע למגיש החדשות, בנו של… יפה התואר עם הרזומה של סלרי ששירת בעיתון "במחנה", כתב ספרי-מתח בניסיון להיות ריימונד צ'אנדלר, שיחק רע ברוח הסרט "שירת הסירנה", כתב את הסידרה האלמונית "חדר מלחמה", כותב עמוד זהיר עבור משכורת שנגמרת בארבעה אפסים, ומגיש ישירות מן הטלפרומפטר את הכתבות המאוזנות היטב של ערוץ 2, מבלי שאפילו אחת מעשרות הכתבות שמתחתיו, תעיר או תעורר את הצופים להגיב בחומרה, בצעקה, בשטנה או אהבה… וטרם שמענו ממנו איזו דעה על הסכסוך, על היריקות של החרדים, על רדיפת השמאל, על "ישראל ביתם"… אפילו מחיר הקוטג'… לא ימחקו את החיוך הניטראלי שנזהר לא לחרב את יופיו, שחצי מיליון צופים יבחרו בו ב-"רשימת השרים בציבור" שהגברת עינת שרוף תלווה את 17 המנדטים שלו ב-"אנו נושאים לפידים" ועוד מסמר יתקע בארון הקבורה של הכמו-מדינה הזאת.

אז ככה, מרוב קנאה, ולמרות שלא יצא לי להגיש חדשות, או להיות יפה. אבל גם אני 'בנו של' ושיחקתי את סגנו של יהורם גאון ב"מבצע יונתן" וגם שרתתי בצנחנים וכתבתי את מרי הנפש והרמתי טיפה את המורל של העם ב"גבעת חלפון" והייתי נאה ב"בטיפול"… ככה שאני שוקל לרוץ עבור מנדט אחד שיסדר לי את החודשית + טלפונים, עיתונים וארוחות במזנון חינם, ואולי-אולי אבגוד ברשימתי ואצטרף ליאיר לפיד, במטרה ללמוד פיתוח קול ולשיר בציבור את "אני טמבל".

ואתם מוזמנים לתת קולכם לרשימתי ששמה יהיה: "תצ"להי" – תנו צ'אנס לאסי הפחות יפה.

בתודה מראש: אסי דיין. סמל ראשון במיל. בנו של משה דיין,
היה יפה מאוד ב-"הוא הלך בשדות"
צופה קבוע ב"יומן השבוע" ומעריץ המגיש
כתב את "שיר הפריחה"
כתב וביים 18 סרטים רק כדי שתהנו

שימו תצ'להי בקלפי, תעשו טובה, אני חנוק בלי גרוש!!

יאיר לפיד: "אין תגובה"

————————————-

עד כאן דברי "עכבר העיר". ויש להוסיף: שאפשר לומר על אסי דיין דברים שונים, אבל אי אפשר לומר עליו, שאינו אינטליגנטי ו/או שאינו מוכשר ו/או שאין לו חוש הומור…

האם יש חדש תחת השמש? / חיים שפירא – קוהלת

 אני קורא בימים אלה בהנאה רבה (גם אם בקצב לא מי יודע מה, כדרכי בימים אלה) את ספרו של חיים שפירא "קהלת", ואני מביא כאן את התיחסותו לטיעונו של "קוהלת בן דוד", שלפיה:

יעקב פורת – "קרנף צעיר משתזף", חיתוך לינוליאום

ד"ר חיים שפירא מתמודד עם טיעון קוהלתי זה באמצעות השוואה עם טיעונים, שמובאים ב"תכריך של סיפרים" של עגנון ובשיר של לאה גולדברג, כדלהלן:

יעקב פורת – "נוף", חיתוך לינוליאום

וחיים שפירא מסכם מבחינתו כך: "אף על פי שהכל כבר היה והכל יקרה שוב ושוב, הכל חדש תחת השמש.

כל רגע ורגע של אור וחום שהשמש מעניקה לנו הוא מעשה חדש תחת השמש, אף על פי שכבר קרה הדבר אינספור פעמים וגם יקרה פעמים אין ספור.

לדידנו, כל דבר שכבר אירע, שמתרחש זה עתה או שיקרה בעתיד – הוא חדש תחת השמש".

ואני נוטה להסכים עימו – ואפשר שעבודותיי שמצורפות לרשימה זאת (שבכולם יש שמש ו"דברים" תחתיה) יש בהם לאשר במידה מסויימת את הסכמתי זאת…(אף שמלכתחילה הם לא נועדו כהוא זה להתמודד עם – ו/או אפילו להתיחס אל – הטיעון הנדון של קוהלת).

יעקב פורת – "שני פרופילים ושמש", חיתוך לינוליאום

 בניגוד לטיעונו של קוהלת, יש אפוא יום-יום חדש תחת השמש!

אפילוג:

שרה בכור ציטטה בהקשר לרשימתי זאת את האמירה של נתן אלתרמן "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" (מתוך השיר "ירח") – שהיא בהחלט רלוונטית לנדון ברשימה. והואיל והצגתי לפני שנים אחדות תערוכה, שהמשפט האלתרמני היה כינויה ושמה (יעקב פורת: "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" – מוזיאון בית התנ"ך, פברואר  2007) מעידה אף היא, שהתפיסה הנוגדת את המוכרז על ידי קוהלת אכן מקובלת עלי.

  Bible Museum- Opening Ceremony

הצבי על הרי האורן

השיר הוא האיקו (כך נראית מילה זאת ביפנית – 俳句), ככל הנראה של NAKATOMI NO YOSHINOBU בן המאה ה 10,  בתרגומה של לאה גולדברג.

הכיתוב היפני של השיר שלהלן הוא מעשה ידיה של ידידה ילידת יפן – שלא הכירה את השיר במקור (= בשפת אימה) והיא רשמה את תרגומו לפי בקשתי בכתב ידה, כמובא להלן.

וגם אם איני יכול לקבוע בוודאות, אם תרגומה זהה ממש למקור, אני נוטה להניח לכל הפחות מתוך הכרותי את המתרגמת, שהוא די קרוב אליו.

הציור: יעקב פורת – איילה (משנות התשעים…), שנוצר בלי כל קשר לשיר, ושנראה לי במבט לאחור ראוי להיות מובא בסמוך אליו.

תרגום אנגלי: 

NAKATOMI NO YOSHINOBU (10th century)

The deer on pine mountain,
Where there are no falling leaves,
Knows the coming of autumn
Only by the sound of his own voice.

אברהם שלונסקי, אבשלום קור ו"המחשב האלקטרוני" בשנת 1968

ראו בקישור הבא:  שלונסקי והמחשב

גם אם הנחתו של שלונסקי, שלפיה ה"מחשב האלקטרוני" הוא "אחת האמונות הנאיביות של המין האנושי" לוקה בעיקרו של דבר ב"נאיביות"  יתרה ובאי-יכולת לתפוס ולהבין (שניתן להבינה בשים לב למועדו של הראיון) את מלוא עוצמתה של ה"מהפכה", שה"מחשב האלקטרוני" עתיד לחולל, הוא צדק  בעיקרו של דבר בהנחתו, שהוא לא יוכל לעולם להוות תחליף ל"אני היוצר הבלתי אלקטרוני".  

אברהם שלונסקי – 1968

על הערתו של אבשלום קור הצעיר בהקשר לאפשרויות העתידיות המסתמנות של "מלאכת התרגום בידי מחשב אלקטרוני", משיב שלונסקי כי "המחשב האלקטרוני לא יוכל בשום פנים ואופן לבוא במקום האני היוצר הבלתי אלקטרוני […] כשם ששום תקליט לא יוכל לבוא במקום ישה חפץ על הבמה"* 

מתוך הפרספקטיבה של  25 השנים שעברו מאז טיעונו זה של שלונסקי ניתן לומר בוודאות, ששום תכנת  תרגום (לא זו של גוגל ולא זאת של  Traduka) לא מסוגלות לתרגם כראוי (נכון לעכשיו לפחות) אפילו טקסטים אינפורמאטיביים פשוטים יחסית, ובוודאי שאינן מסוגלות לתרגם טקסטים ספרותיים ולספק באופן הולם וראוי את "המילה המיוחדת, הנסית, החד-פעמית, המאגית" ו/או את הריתמוס ואת ה"מוסיקה" של הטקסט המתורגם**.

אבשלום קור – 1968

*הראיון במלואו מצוי בקישור הבא: 

 http://23tv.co.il/1487-he/Tachi.aspx 

**פחות מוצלחת היא האנלוגיה עם "ישה חפץ על הבמה" לעומת ישה חפץ על גבי תקליט – שכן המשל לא ממש מקביל לנמשל.

פרננדו פסואה – שיר וציור

יעקב פורת / מחווה לפרננדו פסואה

 

האינטלקט והרגשות

עלינו להיזהר מלהפוך את האינטלקט לאל שלנו;  יש לו כמובן שרירים חזקים, אך אין לו אישיות.

אין הוא יכול לפקד, רק לשרת. [אלברט איינשטיין]

יעקב פורת -  Auccassin et Nicolete

יעקב פורת – Auccassin et Nicolete

ללא רגשות לחיים אין משמעות. מה מעניק טעם לקיום שלנו אם לא האהבה, היופי, הצדק, האמת, הכבוד וכל הטוב שהם מעניקים לנו? החוויות האלה והרגשות המתלווים אליהן הם כמו מצפנים,המנחים אותנו על כל צעד ושעל. אנו שואפים תמיד להשיג יותר אהבה, יותר יופי, יותר צדק, ושואפים להתרחק מהיפוכם. ללא הרגשות אנו מאבדים את נקודות הייחוס הבסיסות ביותר, ואיננו מסוגלים לבחור עוד בהתאם למה שאכפת לנו באמת. [ד"ר דויד סרוואן-שרייבר]